החלטה בתיק בש"פ 7128/10

1.        זהו ערר שהוגש בתאריך 5.10.2010 על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז מתאריך 16.9.2010 (כב' השופטת ו' מרוז), שבגדרה התקבלה בקשתה של המשיבה לעצור את העורר ולפסול את רישיון הנהיגה שלו - עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

           אביא בקצרה את העובדות הצריכות לענייננו.

2.        נגד העורר הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי מרכז, המייחס לו עבירות של: הריגה, הפקרה אחרי פגיעה, נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים וסמים, החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית, שיבוש מהלכי משפט, ונהיגה ללא רשיון וללא פוליסת ביטוח בתוקף. על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 18.6.2010 בשעה 04:40 לערך נהג העורר ברכבו הפרטי בכביש מס' 5 בירידה אל עבר כביש מס' 444 - בעת שרישיון הנהיגה שלו פקע וללא פוליסת ביטוח בתוקף. באותה העת, כך נטען, היה העורר תחת השפעה של משקאות משכרים ששתה בכמות ניכרת (אותם צרך במהלך הלילה במספר פאבים בתל-אביב), ובנוסף תחת השפעת סם מסוכן מסוג חשיש, ולאחר שלא ישן במשך 18 שעות קודם לכן. במהלך נסיעתו, כך על פי כתב האישום, סטה העורר בפזיזות ממסלול נהיגתו ופגע ברוכב אופניים, שניאור חשין ז"ל (להלן: המנוח), אשר נסע על אופניו בשול הימני שבכביש, כשהוא לובש חולצה צהובה זוהרת ובאופניו פועלים: פנס אחורי אדום, פנס אחורי לבן ופנסי לד מהבהבים. לאחר הפגיעה המשיך העורר, על פי האמור בכתב האישום, בנסיעה רצופה לכיוון ביתו שבכפר ברוך, מבלי לעצור ולברר את מצבו של הנפגע ומבלי להעניק לו עזרה, או להמתין עד לבוא כוחות ההצלה. כתוצאה מהפגיעה נפטר המנוח במקום התאונה.

           בהמשך הדברים, משהגיע העורר לביתו, כך נטען בכתב האישום, הוא כיסה  בבד את שמשת מכוניתו, שנופצה מעוצמת הפגיעה בעת התאונה, ולאחר מכן יצר קשר עם סוכן הביטוח שלו וסיפר לו בכזב כי החליק עם רכבו ופגע בעץ - זאת במטרה להסתיר את שאירע במציאות ולהכשיל חקירת משטרה שנפתחה בעקבות התאונה.

3.        במקביל להגשת כתב האישום, פנתה המשיבה בבקשה למעצרו של העורר, מכוח סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 ולפסילת רישיון הנהיגה שלו, מכוח סעיף 46ב לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א- 1961 (להלן: פקודת התעבורה) - עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. המשיבה ביססה את בקשתה למעצר עד תום ההליכים על מסוכנותו הנטענת של העורר, אותה ביקשה להסיק ממכלול הנתונים הבאים: חומרתן של העבירות המיוחסות לעורר, נסיבות ביצוען ודפוסי התנהגותו החוזרת ונשנית של העורר, אשר גם בעבר נהג תחת השפעת סמים מסוכנים מסוג חשיש. עוד הדגישה המשיבה כי לשיטתה קיים במקרה זה חשש כי העורר יימלט מאימת הדין, שכן יש לו אזרחות אמריקאית, ומקום מגוריו הקבוע הוא, לטענתה, בארה"ב. נוכח הנתונים הללו, המשיבה סברה כי במקרה זה אין לתת משקל גבוה לעובדה שהעורר הסגיר עצמו בסופו של דבר למשטרה.

           העורר הודיע בתגובה כי הוא מסכים לבקשה לפסילת רישיונו, אך הוא מתנגד לבקשת המעצר, ומכאן שהדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי הנכבד התמקד בהמשך בנושא זה בלבד. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ו' פלאוט), הורה על הגשת תסקיר מעצר וזה הוכן והמליץ על שחרורו של העורר לחלופת מעצר בבית הוריו, ובמשמורת שלהם, בכפוף לצו פיקוח מעצר לתקופה של שישה חודשים.

4.        בעקבות קבלת תסקיר המעצר הנ"ל התקיים בתאריך 7.9.2010 דיון נוסף בבית המשפט המחוזי (זו הפעם בפני כב' השופטת ו' מרוז). בדיון זה חזרה המשיבה על עמדתה כי ראוי שמעצרו של העורר יוארך עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, חרף תסקיר המעצר החיובי. ההנמקה התבססה על מכלול הטעמים שהודגשו בבקשה שהגישה, אשר מלמדים, לסברת המשיבה, כי אין לתת בעורר אמון, שכן: התנהגותו פורצת גבולות, הוא הוכיח נכונות לנסות ולשבש הליכי משפט ויש אף חשש להימלטותו מן הדין.

           העורר מנגד ביקש בדיון - לשחררו לחלופת המעצר, שהומלצה בידי שירות המבחן בתסקיר המעצר. כן טען העורר כי עד לקרות האירוע הוא חי חיים נורמטיביים ולא היה מעורב בפלילים. בנוסף לכך, העורר גרס כי הוא קיבל בארה"ב אישורים רפואיים לצריכת סם מסוג חשיש (אשר תקפים אף לשיטתו בארצות הברית בלבד), וטען כי בעובדה שהוא הסגיר את עצמו לידי המשטרה לאחר שהתפרסם דבר התאונה יש בה כדי להראות כי למעשה לא קיים עוד חשש בריחה לגביו.

5.        בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת ו' מרוז), בהחלטתו מתאריך 16.9.2010, ביכר את עמדת המשיבה על פני עמדת העורר. בית המשפט קבע, בין היתר, כי התנהגותו החוזרת והבלתי זהירה של העורר עובר לאירוע, חומרתו של האירוע עצמו ומעשיו של העורר לאחר האירוע - כל אלה מהווים מכלול המלמד על המסוכנות הרבה הנשקפת לציבור מן העורר. מסוכנות זו, לגישת בית המשפט הנכבד, איננה מאפשרת שחרורו של העורר לחלופת מעצר, שכן אף שהורי העורר מותירים רושם חיובי - אין בחלופה שהוצעה, להמצאות העורר בביתם, כדי לאיין את המסוכנות.

           מכאן הערר שלפניי.

6.        העורר חוזר וטוען בעררו כי יש ליתן משקל מוגבר להמלצת תסקיר המעצר שהוכן בעניינו, לעובדת היותו חסר עבר פלילי וכן לכך שהוא בחר להסגיר עצמו למשטרה לאחר האירוע, ואף שיתף עימה פעולה בחקירה באופן מלא, לדבריו.

           בדיון שהתקיים לפניי בתאריך 10.10.2010 הטעימה עוד באת-כוחו של העורר, כי במקרה אחר, הדומה, לסברתה, לענייננו ואשר הובא לאחרונה בפני בית משפט זה (בש"פ 6751/10 גמליאל נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 21.9.2010) (להלן: עניין גמליאל)), נקבע כי העורר שם ישוחרר לחלופת מעצר בתנאים מגבילים. מסקנה דומה מתבקשת איפוא, לשיטתה, גם בענייננו. היא הוסיפה וטענה כי יש להתחשב, לצורכי העדפת חלופת השחרור, בעובדה שהעורר הביע בינתיים חרטה על מעשיו. מעבר לכך הגישה באת כוח העורר אישורים שונים לביסוס הטענה שהעורר הוא נורמטיבי ותרם בעבר לקהילה. כן היא הציגה מסמך ובו מידע, שהוסכם עם באת כוח המשיבה בדבר חסיונו, ועל פיו הורי העורר, המוצעים כמשמורנים בחלופת המעצר - מתאימים לתפקידם זה. 

7.        עמדתה של המשיבה שהוצגה בדיון שהתקיים בפני היתה מנגד כי אין לשנות מהחלטתו של בית המשפט הנכבד קמא, וזאת מהטעמים שנזכרו בהחלטתו. באת כוח המשיבה הסבירה עוד כי יש שוני במקרה שלפנינו מהנסיבות שנדונו בעניין גמליאל ולכן אין להשליך מההחלטה שם על ההכרעה כאן.

דיון והכרעה

8.        לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שהוגש על ידם, הגעתי למסקנה כי דין הערר - להידחות, כך שהעורר יישאר במעצר עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

           אבאר עתה את הטעמים המבססים מסקנתי זו.

9.        ראשית אזכיר כי העורר לא חולק על קיומן של ראיות לכאורה בעבירות המיוחסות לו, או על מסוכנותו הלכאורית, הנלמדת, בין היתר, מהנסיבות. אשר על כן, הסוגיה שבה עלי להכריע היא שאלת האפשרות לאיין את המסוכנות הנשקפת מן העורר על דרך של חלופת מעצר. לבחינת שאלה זו אעבור כעת.

10.      בשנים האחרונות נלחמת מדינת ישראל בתופעה של תאונות דרכים, הנגרמות תדיר על-ידי נהגים המצויים במצב של שכרות, או תחת השפעת סמים מסוכנים. אכן, עבירה של נהיגה בהשפעת משקאות משכרים או סמים מסוכנים הינה בעלת פוטנציאל גדול לפגיעה בסדר הציבורי, בשלמות הגוף ובחיי אדם, והיא יכולה להקים, לעתים - ובמיוחד כאשר נגרמת בעטיה תאונת דרכים - עילה למעצר עד תום ההליכים, גם כאשר לא היו בהכרח הרוגים, או פצועים בתאונה (ראו: בש"פ 10201/01 סליחוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 31.12.2001) (להלן: עניין סליחוב)). מקל וחומר, שהכף תיטה לעבר מעצרו של נאשם עד תום ההליכים נגדו, בעת שלנהיגתו של הנאשם בהשפעת אלכוהול, או סם מסוכן, שגרמה לתאונה, מצטרף ולו רכיב "מחמיר" משמעותי אחד נוסף (ולא כל שכן מספר רכיבים כאלה). רשימה של רכיבים "מחמירים" מסוג זה כוללת, אך לא מוגבלת, על פי הפסיקה, לנסיבות הבאות:

(א)      מצב שבו, בעקבות אירוע הנהיגה בהשפעת אלכוהול או סם מסוכן, קופחו חיי אדם, או נגרמו לאדם פגיעות משמעותיות בגופו (ראו: ב"ש 934/86 בוטרוס נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.11.1986) (להלן: עניין בוטרוס); בש"פ 3435/07 ברכה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.4.2007) (להלן: עניין ברכה); בש"פ 1822/09 מדינת ישראל נ' שיבלי (לא פורסם, 31.3.2009) (להלן: עניין שיבלי); בש"פ 5414/10 אבו קמיר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.7.2010) (להלן: עניין אבו קמיר)).